אבק שריפה היה פריצת דרך טכנולוגית בלוחמה

מי המציא את אבק השריפה?

אנחנו לא יודעים מי המציא את אבק השריפה, אבל סביר להניח שהוא הומצא בסין בין המאות ה-9 וה-11. בתקופה זו בסין הייתה רמה גבוהה של תמיכה ממשלתית במחקר מדעי. זה כלל מאמצים לשלוט ולכוון את זרימת המשאבים ברחבי הארץ. בנוסף, הממשל הסיני העסיק מספר רב של אנשים, שרבים מהם היו מיומנים במדע ובהנדסה. המצאת אבק השריפה הייתה ככל הנראה תוצאה של פרויקט מחקר רחב היקף שהיה דורש משאבים משמעותיים. המצאת אבק השריפה אבק השריפה התגלה בטעות כאשר אלכימאים חיפשו דרך להפוך מתכות זולות באיכות נמוכה לזהב. תהליך הניסיון ליצור זהב הצריך מאלכימאי לערבב כימיקלים רבים ושונים. בשלב מסוים, אלכימאי השאיר בטעות תערובת של גופרית, פחם ומלח בגשם. התערובת הייתה רטובה, אך לא נמסה לחלוטין. כשהאלכימאי חזר, הוא גילה שהתערובת התלקחה באופן ספונטני. זו הייתה התגלית הראשונה של אבק שריפה.

החשיבות של אבק שריפה בלוחמה מוקדמת

השימוש הראשון באבק שריפה היה כנראה בזיקוקים. אבל הסינים גילו במהירות שאפשר להשתמש באבק שריפה גם בנשק. כלי הנשק הראשונים של אבק השריפה היו להביורים וחיצי אש. ההמצאה הבאה הייתה רומח האש, שירה החוצה קליע. רובים סיניים מוקדמים השתמשו באבק שריפה להנעה, אך לא להצתה. זה הפך אותם לפחות אמינים ויותר קשה לשאוף אליהם. הממשלה הסינית הבינה מהר מאוד כי רובים מספקים להם יתרון על פני המדינות השכנות. כל אזרחי סין נדרשו לייצר ולתקן רובים עבור הצבא. זה אפשר לממשלה הסינית להחזיק במספר רב של חיילים מאומנים היטב וחמושים היטב. רובים שהשתמשו באבק שריפה היו מדויקים יותר והיו בעלי טווח ארוך יותר מקשתות וחצים. פירוש הדבר היה שצבא אחד יכול להרוג עוד הרבה חיילים בצבא האויב מבלי לקחת בעצמם כמה וכמה נפגעים. הדיוק המוגבר של התותחים ניכר גם בלוחמה הימית. ניתן היה לכוון אקדחים במדויק אל סיפון ספינת אויב, בעוד שחצים יכולים לשמש רק כדי לפגוע במפרשים או במים סביב הספינה.

פיתוח רובים באמצעות אבק שריפה

החידוש הבא בנשק אבק שריפה היה השימוש באבק שריפה כמקור הדלק להצתה. זה הפך את הרובים לאמינים יותר וקלים יותר לכיוון. אקדח ההצתה הראשון היה הגפרור, שהופיע במאה ה-13 בסין ובמאה ה-13 באירופה. האירופים השתמשו באבק שריפה כדי ליצור תותחים ללוחמה ימית עד המאה ה-14, שהייתה כ-200 שנה לאחר שהסינים החלו להשתמש בתותחים. ההשפעה של תותחים על הלוחמה הימית הייתה כה גדולה עד שהיא מכונה לעתים קרובות "הנס השני בוולסינגהם" לאחר גילוי מוקדם יותר של המצפן. לתותחים היה טווח ארוך מאוד ויכלו להרוג חיילים רבים על סיפון ספינת אויב. תותחים מסוימים יכלו לירות כדור אבן במשקל של כקילוגרם עד 3 ק"מ. זה איפשר להטביע או לפגוע קשות בספינת אויב מבלי לעלות עליה. זה גם גרם לכך שקרבות ימיים הפכו לסיכון גדול הרבה יותר עבור המלחים.

ההשלכות ארוכות הטווח של אבק שריפה בלוחמה

להמצאת רובים באמצעות אבק שריפה היו השלכות רבות לטווח ארוך. הראשון הוא שזה הפך את הלחימה בקנה מידה גדול לקטלני הרבה יותר. משמעות הדבר היא שצבאות בשליטת הממשלה יכלו להשתלט על מדינות אחרות מבלי להרוג את כל האנשים שחיים שם. חיילים שלא היו חמושים ברובים לא יכלו להרוג את אויביהם באותה קלות. רובים גם אפשרו לאנשים שלא היו חזקים מספיק להשתמש בנשק אחר כדי להרוג אנשים אחרים. המשמעות היא שיותר אנשים יכלו להשתתף בלחימה. כלי נשק גם אפשרו לאנשים להרוג ממרחק. הייתה לכך השפעה גדולה על סוג הלחימה האפשרית. המצאת הרובים הובילה גם לפיתוח טקטיקות צבאיות שונות. כאשר התותחים הפכו זמינים, הטקטיקות הצבאיות בהן השתמשו הצבאות השתנו באופן משמעותי. לפני המצאת הרובים, אנשים נלחמו בגיבוש. זה אפשר לחיילים להגן זה על זה, אבל זה גם הקשה על הריגת האויב.

סיכום

המצאת אבק השריפה הייתה פריצת דרך בלוחמה. התותחים הראשונים השתמשו באבק שריפה כמקור דלק נפץ להדלקה. המצאת הרובים אפשרה להרוג ממרחק בדיוק מדהים. רובים גם הפכו את המלחמה לקטלנית יותר בכך שאפשרו לאנשים חלשים יותר להרוג אנשים חזקים יותר. להמצאת הרובים היו השלכות ארוכות טווח על הטקטיקה הצבאית ועל האופן שבו נערכו מלחמות.