פרנסיס קריק, מדען מעורר השראה

הוא ידוע בעיקר בזכות גילוי מבנה הסליל הכפול של ה-DNA.

ההישג הגדול ביותר של קריק היה גילוי מבנה הסליל הכפול של ה-DNA. בעבודה על מבנה המולקולה עם ג'יימס ווטסון, קריק הצליח לפרש מחדש נתונים מעבודות של מדענים אחרים ולהמציא את המודל הנכון למבנה ה-DNA. המודל שלו ושל ווטסון, שפורסם ב-1953, הוכח כנכון, והוא נותר הבסיס לחלק ניכר מהביולוגיה המודרנית. תגליתו של קריק את מבנה מולקולת ה-DNA נחשבת לרוב כאחת התגליות המדעיות החשובות בהיסטוריה. מודל ה-DNA שלו ושל ווטסון לא היה רק המודל המדויק הראשון של המולקולה, אלא הוא גם הציע מנגנון כיצד היא עשויה לשכפל. שכפול DNA הוא התהליך שבו אורגניזם חי יוצר תאים חדשים, והוא חיוני לכל החיים על פני כדור הארץ. שכפול ה-DNA, יחד עם גילוי מבנה הסליל הכפול של ה-DNA, שינו באופן קיצוני את חקר הגנטיקה וסללו את הדרך לעידן חדש של מחקר ביולוגי ורפואי.

הוא גם גילה את החשיבות של קשירת חלבון ב-DNA.

הגילוי של קריק על מבנה הסליל הכפול של ה-DNA הפך אותו למפורסם, אבל הוא גם גילה את החשיבות של קשירת חלבון ב-DNA. היבט מכריע של שכפול ה-DNA כרוך בקישור של חלבונים למיקומים ספציפיים על מולקולת ה-DNA. התיאוריה של קריק על קשירת חלבון עזרה למדענים להבין טוב יותר את התהליך הזה. קריק גם גילה שחלבונים עשויים להיקשר לבסיסים ב-DNA.

התיאוריה שלו על התודעה רמזה שאולי איננו מודעים לתודעה שלנו.

התיאוריה של קריק על התודעה רמזה שאולי איננו מודעים לתודעה שלנו. הוא האמין שהמחשבות, הרגשות והתפיסות שלנו עשויים להתרחש בחלק במוח שאין לנו גישה מודעת אליו. התיאוריה שלו התבססה על הרעיון שלמוח האנושי יש יכולת מוגבלת לעיבוד מידע. הוא האמין שהמחשבות והתחושות שלנו מתרחשות בחלק של המוח שכבר היה תפוס, בעוד שהמחשבות המודעות שלנו, שיכולות להיות לא קשורות לתחושות האלה, מתרחשות בחלק פחות מלא של המוח. קריק לא חשב שהתאוריה שלו על התודעה מרמזת שאנחנו לא מודעים לתודעה שלנו. הוא האמין שאולי אנחנו פשוט לא מודעים לתהליך המודעות שלנו.

הוא האמין שחיים שלאחר המוות הם ודאות - ושזה עשוי להיות ברור רק למי שמת.

קריק האמין שאחר המוות הוא ודאות. הוא חקר את הרעיון שרק אנשים שמתו יידעו אם יש חיים שלאחר המוות. קריק חשב שאלו שמתו יהיו מודעים לעובדה שהם מתו, אבל כל השאר לא יישארו מודעים למותם. קריק האמין שיש סיכוי גדול שהאנשים שמתו יהיו מודעים לעובדה שהם מתו. קריק חשב שהחיים לא יהיו מודעים למנוח כי המנוח לא יוכל לתקשר איתם. קריק גם חשב שאולי המנוחים לא היו מודעים למותם שלהם, מכיוון שהם יהיו עסוקים בדברים אחרים.

התיאוריה האחרונה של קריק על משמעות החיים הסבירה כיצד האנושות מונעת על ידי דחף מולד להבין את מקומה ביקום.

התיאוריה האחרונה של קריק על משמעות החיים הסבירה כיצד האנושות מונעת על ידי דחף מולד להבין את מקומה ביקום. הוא האמין שאנשים מונעים להבין הכל על מקומם ביקום, כולל המבנה הפיזי שלהם וחוקי הטבע, מה שאנחנו יכולים לכנות מדע. הוא האמין שהרצון של אנשים להבין את האיפור שלהם היה חלק מ"תאונה אבולוציונית", מה שאומר שאין לנו שום סיבה ביולוגית לחפש ידע מדעי. קריק האמין שהדחף להבין הכל על מקומנו ביקום היה מולד בכל האנשים, ללא קשר לתרבותם. הוא גם חשב שהדחף הזה לעולם לא יסופק לחלוטין, וזה מה שהופך את העיסוק בידע מדעי למרתק כל כך. הוא האמין שהיכולת להבין את היקום והאיפור שלנו היא משהו שיספק לאנושות מטרה ומשמעות לאורך כל קיומה.

גם לאחר מותו, הוא המשיך לעורר השראה במדענים באמצעות עבודתו ומילותיו.

גם לאחר מותו, קריק המשיך לעורר השראה במדענים באמצעות עבודתו ומילותיו. התיאוריה האחרונה שלו על משמעות החיים הושפעה באופן משמעותי ממחקרו שלו על בינה מלאכותית. קריק מת מסרטן המעי הגס בשנת 2004, אך הוא הותיר אחריו גוף גדול של עבודות שמדענים עדיין חוקרים ומשתמשים בהן כדי להבין את העולם סביבם. התיאוריה של קריק על משמעות החיים הורחבה על ידי מדענים אחרים שהמשיכו את מחקריו על התפתחות החיים על פני כדור הארץ. התיאוריה שלו גם נתנה השראה למדענים אחרים לגלות תגליות שעזרו להרחיב את הידע שלנו על היקום המקום שלנו בו. בחייו, קריק היה מדען ודמות אב שהעניקה השראה לאחרים ללכת בדרכו. הוא ממשיך להוות השראה למדע כיום, גם לאחר מותו.